<h1>שו"ת הרשב"א החדשות סימן ל'</h1>
<h2>דף יד.</h2>
(תשובת ר' חיים לרשב"א) (...) ובאמת כי בשאלתי הראשונה אשר לא הגיעה לידך כתבתי ודנתי להיתר מטעם קצת מן הברייתות שכתבת' מפרק תנוקת ופרק כל היד, ויען כי בכלהי הני מתניאתא לא אמרו לתלות אלא במכתה ולא במכת זולתה, הוספתי לכתוב לך ברמז בכלל דברי ההיא דאיש ואשה שעשו צרכיהן לתוך הספל וכו', אשר היה בעינינו ראייה גמורה לדברינו לפי דקדוק הפירוש ולפי דקדוק הלשון המקובל בידינו על השיקלא והטריא דאתמרא עלה בגמרא, וכבר בא חכם והגיד לך מה טוב, ולכך לא הארכתי בה. ומה שדחית לומר דהתם היינו טעמא משום דיגיד עליו רעו, בנדון שלפנינו יבא רעו הטוב ממנו ויגיד עליו, כי אין לך הגדת רע גדולה מזו שהדם שותת ויורד לעינינו מן האיש, ואין לחוש בענין, אם לא תאמר שדמים בדמים נגעו, וזו היא חששא רחוקה ואין לחוש בה. ואף אמנם בשאר ראיות אשר כתבתי לפני כבודך ברמז נחשבתי כטועה, כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה, מההוא דפרק כל היד (י"ד ע"א) שכתבת לדחייה, הרי היא אצלי כתנא דמסייע לי, דמדקפריך וליחוש דילמא דם מאכלת הוא, ולא שני ליה לא אמרו לתלות בכל הני אלא גבי כתמים אבל לא בבדיקה, שמעינן שבכל דבר שיש הוכחה ואמתלא לתלות שתולין ואפילו בבדיקה, כגון ההיא דהכא דנמצא על שלו ולא על שלה לפר"ח, או על שלה ולא על שלו לפרש"י ז"ל, שהיינו תולין בה אם לא לפי שאותו מקום בדוק הוא או דחוק אצל מאכלת, ודוק מינה שתולין בבעל בנדון שלפנינו מטעם ההוראה (ההודאה) והאמתלא גדולה שכתבנו.
<h2>דף נט:</h2>
(תשובת ר' חיים לרשב"א) (...) ובאמת כי בשאלתי הראשונה אשר לא הגיעה לידך כתבתי ודנתי להיתר מטעם קצת מן הברייתות שכתבת' מפרק תנוקת ופרק כל היד, ויען כי בכלהי הני מתניאתא לא אמרו לתלות אלא במכתה ולא במכת זולתה, הוספתי לכתוב לך ברמז בכלל דברי ההיא דאיש ואשה שעשו צרכיהן לתוך הספל וכו', אשר היה בעינינו ראייה גמורה לדברינו לפי דקדוק הפירוש ולפי דקדוק הלשון המקובל בידינו על השיקלא והטריא דאתמרא עלה בגמרא, וכבר בא חכם והגיד לך מה טוב, ולכך לא הארכתי בה. ומה שדחית לומר דהתם היינו טעמא משום דיגיד עליו רעו, בנדון שלפנינו יבא רעו הטוב ממנו ויגיד עליו, כי אין לך הגדת רע גדולה מזו שהדם שותת ויורד לעינינו מן האיש, ואין לחוש בענין, אם לא תאמר שדמים בדמים נגעו, וזו היא חששא רחוקה ואין לחוש בה. ואף אמנם בשאר ראיות אשר כתבתי לפני כבודך ברמז נחשבתי כטועה, כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה, מההוא דפרק כל היד (י"ד ע"א) שכתבת לדחייה, הרי היא אצלי כתנא דמסייע לי, דמדקפריך וליחוש דילמא דם מאכלת הוא, ולא שני ליה לא אמרו לתלות בכל הני אלא גבי כתמים אבל לא בבדיקה, שמעינן שבכל דבר שיש הוכחה ואמתלא לתלות שתולין ואפילו בבדיקה, כגון ההיא דהכא דנמצא על שלו ולא על שלה לפר"ח, או על שלה ולא על שלו לפרש"י ז"ל, שהיינו תולין בה אם לא לפי שאותו מקום בדוק הוא או דחוק אצל מאכלת, ודוק מינה שתולין בבעל בנדון שלפנינו מטעם ההוראה (ההודאה) והאמתלא גדולה שכתבנו.
<h2>דף סה:</h2>
(תשובת רבי חיים הנזכר ז"ל) מושל מקשיב לדבר אמת, צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת, הקשבת לקול מלתי, והצדקתני בדבר הלכה להורות בענין שאלתי, ועל המורים בה להחמיר כראיותיהם מתת עין חכמתך על דבריהם, מצאתיך באשר פלפולך מקרב הקרובים ומרחיק הרחוקים, ולסלף דברי צדיקים המחמירים בעניין מטעם הבועל את הבתולה וכו', והסיגו גבול הראשונים המקילים, לפי הנראה לסתור דבריהם כן דברת, יישר כחך ששברת, כי אין הנדון דומה לראייה כאשר כתבת. כי ודאי לא אמרו לתלות אלא במכה מוחזקת ודאית, לאפוקי מכת בתולים שאינה אלא אפשרית, עתים מוחזקת עתים מסולקת. ומעידי ההטייה אשר הבאת אין לנטות, וכלהו הני עובדי דמייתי בפ"ק דכתובות (ט' ע"ב) בבעלתי ולא מצאתי דם וכו' בעלתי ולא מצאתי דם וכו' מורים כדבריך. וגם בשאר דקדוקי הלשון אשר כתבת, בכלם בעיני עבד תורתך יפה דרשת וחקרת יפה דקדקת (...).
<h2>דף סו.</h2>
(תשובת ר' חיים לרשב"א) (...) ובאמת כי בשאלתי הראשונה אשר לא הגיעה לידך כתבתי ודנתי להיתר מטעם קצת מן הברייתות שכתבת' מפרק תנוקת ופרק כל היד, ויען כי בכלהי הני מתניאתא לא אמרו לתלות אלא במכתה ולא במכת זולתה, הוספתי לכתוב לך ברמז בכלל דברי ההיא דאיש ואשה שעשו צרכיהן לתוך הספל וכו', אשר היה בעינינו ראייה גמורה לדברינו לפי דקדוק הפירוש ולפי דקדוק הלשון המקובל בידינו על השיקלא והטריא דאתמרא עלה בגמרא, וכבר בא חכם והגיד לך מה טוב, ולכך לא הארכתי בה. ומה שדחית לומר דהתם היינו טעמא משום דיגיד עליו רעו, בנדון שלפנינו יבא רעו הטוב ממנו ויגיד עליו, כי אין לך הגדת רע גדולה מזו שהדם שותת ויורד לעינינו מן האיש, ואין לחוש בענין, אם לא תאמר שדמים בדמים נגעו, וזו היא חששא רחוקה ואין לחוש בה. ואף אמנם בשאר ראיות אשר כתבתי לפני כבודך ברמז נחשבתי כטועה, כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה, מההוא דפרק כל היד (י"ד ע"א) שכתבת לדחייה, הרי היא אצלי כתנא דמסייע לי, דמדקפריך וליחוש דילמא דם מאכלת הוא, ולא שני ליה לא אמרו לתלות בכל הני אלא גבי כתמים אבל לא בבדיקה, שמעינן שבכל דבר שיש הוכחה ואמתלא לתלות שתולין ואפילו בבדיקה, כגון ההיא דהכא דנמצא על שלו ולא על שלה לפר"ח, או על שלה ולא על שלו לפרש"י ז"ל, שהיינו תולין בה אם לא לפי שאותו מקום בדוק הוא או דחוק אצל מאכלת, ודוק מינה שתולין בבעל בנדון שלפנינו מטעם ההוראה (ההודאה) והאמתלא גדולה שכתבנו.
